פסק-דין בתיק עש"א 32482-10-10

1. ערעור על החלטת כב' הרשם פוני מיום 19/09/10, בגדרה נדחתה בקשת המערערים לביטול צו עיקול זמני בסך 1,200,000 ש"ח, שהוטל על כספי המערערים המצויים בידי מחזיקים שונים.

2. המשיבים הגישו נגד המערערים תביעה כספית על סך של 1,000,000 ש"ח. בכתב התביעה נטען כי המשיבים העבירו לידי המערערים סכומי כסף שונים לצורך השקעה בפרויקט תקצוב וגיוס תרומות שהקימו המערערים עבור עמותת "יד אחווה". המשיבים טוענים כי הוסכם בין הצדדים שקרן השקעתם תושב להם תוך שנה, ואילו לאחר מכן יקבלו המשיבים 20% מהכנסות הפרויקט בהתאם לחלק היחסי של השקעתם ביחס לכלל ההשקעות בפרויקט. המשיבים טוענים כי העבירו למערערים כ-800,000 ש"ח. מקץ שנה המשיבים לא קיבלו את כספם חזרה ולכן הם  הגישו את תביעתם נגד המערערים.

המערערים טוענים כי הסכומים שהעבירו אליהם המשיבים נמוכים בהרבה מהנטען בתביעה. המערערים מודים בכך שהמשיבים לא קיבלו חזרה את כספם, אולם הם טוענים כי כספי ההשקעה שכן הועברו אליהם כשמם כן הם - "השקעה", וטיבה של השקעה שהיא יכולה לשאת פרי או לרדת לטמיון. לטענת המערערים, במקרה דנא הפרויקט נכשל באשמת עמותת יד אחווה, וכתוצאה מכך ירדו לטמיון כספי ההשקעה מבלי שקמה חובה של מערערים להשיבם למשיבים.

3. בד בבד עם הגשת התביעה הוטלו לבקשת המשיבים צווי עיקול זמניים על כספי המערערים אצל מחזיקים שונים. המערערים הגישו בקשה לביטול העיקולים, בגדרה הם טענו כמה וכמה טענות. ראשית, המערערים טענו כי נפלו פגמים בהמצאת צו העיקול. שנית, המערערים טענו כי אין יריבות בינם לבין התובעים 3-2, ובין המערער 1 לבין כל המשיבים, כיוון שהמערער פעל בשם המערערת 2 ולא באופן עצמאי. שלישית, המערערים טענו כי סכום התביעה מופרז מפני שהמסמכים שצורפו לתביעה מלמדים שהופקד בידי המערערים סך של 303,000 ש"ח ולא יותר. רביעית, המערערים טוענים כי השבת קרן ההשקעה בצירוף רווחים הייתה מותנית בהצלחת הפרויקט וכי הם מעולם לא הצהירו בפני המשיבים כי הצלחת הפרויקט מובטחת. חמישית, המערערים טענו כי המשיבים לא הציגו ראיות מהימנות לכאורה המלמדות על הכבדה שתיגרם להם אם לא יינתן צו העיקול. ושישית, המערערים טענו כי יש להפחית את סכום העיקול ולהעלות את סכום הערובות שהפקידו המשיבים כתנאי למתן הצו.

4. ביום 19/09/10 החליט כב' הרשם פוני להשאיר את העיקולים על כנם. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בהחלטתו קבע כב' הרשם כי די ב"אישורי ההשקעה" שצורפו לכתב התביעה כדי ללמד שהתביעה איננה טורדנית וחסרת סיכוי. הרשם הנכבד היה ער לכך ש"אישורי ההשקעה" מתייחסים לסכום של 303,000 ש"ח בלבד, ברם הוא קבע כי ההפרש בין סכום זה לבין סכום התביעה טעון בירור עובדתי בהמשך הדרך. כב' הרשם הוסיף וקבע כי הכספים שהעבירו המשיבים למערערים הם כספי השקעה ולא הלוואה, אך לפי "אישורי ההשקעה" זכאים המשיבים לכך שכספם יושב להם בשנה השנייה של הפרויקט. ולבסוף, כב' הרשם קבע כי מאז הנוחות נוטה לטובת המשיבים מפני שהוכח כי המקור הכספי העיקרי, אם לא היחידי, של המערערים הוא סכום כסף שעוקל בידי עמותת עזר מציון, וכי אין למערערים נכסים נזילים אחרים. כיוון שכך, קבע הרשם הנכבד כי יש יסוד לחששם של המשיבים שאם לא יינתן צו עיקול יעלימו המערערים את הסכום האמור.

5. בערעורם חוזרים המערערים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם הנ"ל, תוך הדגשה כי הותרת העיקולים על כנם משמעה קריסתם הכלכלית של המערערים.

דיון והכרעה

6. על מבקש סעד זמני, ובכלל זה עיקול זמני, לעמוד בשני תנאים מצטברים: קיומה של זכות לכאורית לקבלת הסעד, והוכחה כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש (רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' עיון - פורסם באתר נבו). בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות"; ככל שבית המשפט יתרשם שסיכויי התביעה גבוהים יותר כך יקל בית המשפט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (שם, וכן - רע"א 6944/00 בנק מרכנתיל נ' אמר פ"ד נו(1) 529; רע"א 10509/05 בנק לאומי נ' בגס - פורס באתר נבו; רע"א 10066/04 ספאטק תעשיות נ' ספיר אנטרפרייז פ"ד נט(4) 700). עוד נפסק, כי לעניין הוכחת הזכות הלכאורית אין די בכך שהמבקש ישכנע כי אי אפשר "לשלול כל סיכוי לתביעה" (פרשת בנק לאומי הנ"ל). מאידך, פשיטא שבשלב מקדמי כל כך של ההליך לא יכול ולא צריך בית המשפט לדון בכל טענה וטענה שיש בפי הצדדים לעניין עילת התביעה. בנוסף, על מבקש עיקול זמני לשכנע, על יסוד ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין - זהו "יסוד ההכבדה" (תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). כב' הנשיא גורן מציין בספרו כי:

"ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת על רקע נסיבותיו של כל מקרה, בהתחשב בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש מהברחת נכסים מצידו. החשש מפני הכבדה שיש להוכיח בעיקול זמני הוא נמוך יותר בהשוואה לסעדים זמניים אחרים.

הכבדה אינה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים. לעיתים אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה"

(ראו - א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית - 2009) עמ' 560; רע"א 906/06 דלק נ' אטיאס - פורסם באתר נבו).

העולה מן המקובץ הוא, שהכרעה בבקשה למתן צו עיקול או ביטולו מחייבת דיון, אם כי מוגבל, בטיב הראיות שיש בידי המבקש. מכך נובע, כי הנטל המוטל על המערער שמבקש לבטל את החלטת הערכאה המבררת הוא נטל כבד (ראו - ע"א (מחוזי ת"א) 1452/07 עיני נ' שיפריס בפסקה 5(3) לפסק הדין - פורסם באתר נבו). לכך יש להוסיף את הפסיקה הקובעת כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הראשונה (שם, שם; רע"א 983/07 ורוניק אירן נ' בנק איגוד - פורסם באתר נבו).

נפנה ליישם כללים אלו על המקרה הנדון.

7. הוספת ראיות

בטרם אדון בערעור גופו אכריע בבקשות המשיבים להגיש "ראיות נוספות" במסגרת הערעור. מדובר בתצהיר של מנכ"ל עמותת "יד אחווה", בו נטען כי העמותה העבירה כספים למערערים עד תחילת מרץ 2010, ולא כפי שטוענים המערערים שהפרויקט הופסק כבר בינואר 2009 (ראו - סעיף 25 לתצהירו של המערער 1 בבקשה לביטול העיקול), וכן בדפי חשבון בנק המלמדים על סכומים שהפקידו המשיבים אצל המערערים. דין הבקשה להוספת ראיות בערעור להתקבל, זאת לנוכח מהותו של הערעור שלפניי. הערעור שלפניי איננו ערעור על פסק דין שניתן לאחר שהסתיימו כל ההליכים, שאז השיקול שעניינו סופיות הדיון ניצב במלוא עוצמתו. אלא, עסקינן בערעור על החלטת רשם שניתנה בראשית ההליכים לפני שהובאו ראיות. יתר על כן, מדובר בערעור על החלטה שעניינה הטלת עיקול. החלטה זו הינה החלטת ביניים שמעצם טיבה ניתנת לשינוי במהלך ההליכים אם וכאשר יש סיבה ראויה לכך. על כן, בהליך מן הסוג שלפניי אין לנקוט בגישה מחמירה עם בעל דין שמבקש להוסיף ראיה למרות שפורמאלית עסקינן בהליך של ערעור.

8. המצאת צו העיקול

המערערים טוענים כי כב' הרשם פוני התעלם מטענתם לפיה צו העיקול פקע משום שהוא לא הומצא כלל למערער 1, ואילו למערערת 2 הוא הומצא רק חמישה עשר יום לאחר שהוגשה התובענה.

 תקנה 367(ב) קובעת כי יש להמציא את העתק צו העיקול למשיב תוך שלושה ימים. תקנה 370(3) קובעת כי צו זמני שלא הומצא במועד יפקע מאליו:

"זולת אם בית המשפט קבע אחרת מטעמים מיוחדים שירשמו"